בין המונח "דיבה" לבין המונח "לשון הרע" יש הבדלים מהותיים, הנעוצים במקור הלשוני שלהם.
יחד עם זאת, בתור מונחים משפטיים הם נחשבים כמעט זהים.
אם כן, מתי יש להשתמש בכל אחד מהמונחים הללו ומה המשמעות שלהם?
דיבה ולשון הרע – משמעות לשונית
המונח לשון הרע מתייחס לכל אמירה שלילית שהיא על אדם, גם כאשר הנאמר הוא אמת.
בכלל זה המונח מתייחס למשל לרכילות, או כי לא רק – גם אם הדברים הנאמרים הם אמת, בתנאי שהם נאמרים באופן פוגעני והאדם המהווה נושא לשיחה, או לכל צורת דיון אחרת לצורך העניין, נפגע מהאמור.
הדבר נכון גם אם לא הייתה כוונה לפגוע, אך נושא השיחה נפגע מהדברים שנאמרו.
לעומת זאת, המונח דיבה מתייחס להפצה של דבר שקר אודות אדם, כדי לפגוע בו.
הבדלים אלה נקבעו בימי ההלכה, אך כאשר מתייחסים למונחים אלה במשמעותם המשפטית העכשווית, אין ביניהם כמעט כל הבדל.
במילים אחרות – תביעת לשון הרע, היא מונח כמעט זהה למונח תביעת דיבה.
התייחסות משפטית למונחים הוצאת דיבה ולשון הרע
בימינו, כאשר אדם מגיש תביעה בגין הוצאת דיבה, הוא נשען על חוק איסור לשון הרע.
תפקידו של חוק איסור לשון הרע הוא לשמור על האיזון העדין שבין חופש הביטוי לבין כבוד האדם.
אם מימוש זכות הביטוי של אדם אחד מביאה לפגיעה חמורה ובלתי מוצדקת בכבודו וזכויותיו של אדם אחר, הרי שהוא עלול להיחשב בלתי חוקי.
האם אפשר לתבוע בגין הוצאת דיבה על פרסום דברי אמת?
החוק קובע כי לשון הרע היא כל אמירה שפרסומה עלול לגרום להשפלה, או פגיעה באדם, או חברה, להפוך אותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג, בשל מעשים, תכונות, או התנהגות המיוחסים לו, בשל גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, נטיה מינית, וכן הלאה.
כל אמירה כזו הגורמת לפגיעה למשרה, עסק, משלח יד, מקצוע וכן הלאה, נחשבת לשון הרע בעניני החוק, בין אם מדובר בעובדה ובין אם מדובר בדעה – כלומר גם אם הדברים שנאמרו הם אמת.
במילים אחרות, פרסום אמירה משפילה, או פוגענית הוא אסור – גם אם הוא אמת, כאשר אין בו עניין ציבורי.
מנגד, אם הפרסום נוגע להיותו של אדם מסוכן לציבור, סביר להניח שהחוק יגן על המפרסם ותביעת לשון הרע במקרה כזה לא תהיה רלוונטית.
לסיכום
התייחסות לשונית לשני המונחים תגלה לכם כי המונח "דיבה" מתייחס לרוב לדברי שקר שנאמרו כדי לפגוע באדם ואילו המונח "לשון הרע" מתייחס לעובדות, או דעות, שפרסומן גרם פגיעה באדם – ללא הצדקה, גם אם מדובר בדבר אמת.
החוק מתייחס לתביעת דיבה במסגרת חוק איסור לשון הרע והוא מגן על פרסום אמירות פוגעניות – רק בתנאי שיש בהן עניין לציבור.
